באב אל ואד מול דרך השלום

באב אל וואד VS דרך השלום

באב אל וואד VS דרך השלום

איך הפכנו מחברה שמקדשת רעיונות ערכיים לחברה שמקדשת נהנתנות ושטחיות

לשירים שלנו יש תכונה מעניינת , לאורך הזמן הם מספרים את הלך הרוח החברתי של התקופה
ולעיתים מבלי לשים לב פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו במקום שאליו לא התכוונו , ואם נעצור לרגע להסתכל אולי נגלה שיש מקום טוב יותר עבורנו מהמקום בו אנחנו נמצאים
ואני לא מדבר על אדמה, אני מדבר על דרך, אולי אפילו דרך ארץ, אם תרצו.

בזמן הקמת המדינה אחד הלהיטים הגדולים שהושרו על ידי יפה ירקוני היה באב אל וואד:
"באב אל וואד
לנצח זכור נא את שמותינו ….בצידי הדרך מוטלים מתינו…."
וממשיך במשפט:
"כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש
כאן היינו משפחה אחת"

השיר הזה מנציח את האחדות שהיתה לנו כעם, סביב הקמת המדינה, המאבק על הישרדותנו וכוח החיים, היינו מאוחדים סביב מטרה אחת ברורה לכולם, סביב רעיון שהיה יותר גדול מהאינדיבידואל וההנאות הפרטיות, זו היתה תחושה של שליחות שלכל אחד בארץ היתה את הזכות לקחת בה חלק.

כמעט שבעים שנה אחר כך , השירים מספרים סיפור אחר לגמרי, גדלנו, התחזקנו, אולי גם התפקחנו ויחד עם הבגרות איבדנו את התום ואנחנו רצים לבדר את עצמנו לדעת, בהנאות רגעיות מבלי לחשוב יותר מדי, כמו שפאר טסי שר בדרך השלום, על הבחור שפוגש בחורה וכל מה שמעניין אותו זה מה יצא לו ממנה באותו לילה:
"בין כל מה שקורה בינינו מדליקה מזגן בגלל החום, איזה חום
אולי נלך לחדר אם אתה רוצה אתה יכול להישאר פה גם לישון
איזה לישון הלילה לא עושים חשבון"

השירים מספרים את הסיפור שלנו
באב אל וואד - מול דרך השלום
באב אל וואד – מול דרך השלום

לעיתים קרובות אני שומע תלונות מכל מיני אנשים על "איזו חברה הפכנו להיות", אני לא בא להביע ביקורת על תרבות הבילוי העכשיוית , רק להראות שפעם היינו ככה ועכשיו אנחנו אחרת.
לדברים יש נטייה להשתנות ומהפכות חברתיות קרו לכל אורך ההיסטוריה האנושית, וזה בידיים שלנו איזו חברה נרצה להיות עבור הילדים שלנו ,
בהרצאות שאני מעביר על תולדות המוסיקה הישראלית אפשר לראות בדיוק את נקודות השינוי שעברנו כחברה, דרך השירים ודרך האירועים שהביאו לכתיבתם, ורק כשמסתכלים על הדברים ממרחק הזמן, אפשר לראות את התמונה בבירור, ואיתו מגיעה גם המסקנה הבלתי נמנעת:

זו הבחירה שלנו.

1 מחשבה על “באב אל וואד VS דרך השלום”

  1. מיכל ג.

    גיא, תודה רבה על הכתבה המעניינת. זה נכון שהתרבות שאנחנו צורכים היא ראי של מי שאנחנו, אבל כשאתה שם את זה ככה, אחד מול השני, זה כל כך בולט. אולי הדרך הנכונה לחנך את הדור שלנו לערכים היא דווקא דרך המוסיקה והאמנות, אולי כשיתחילו להעריך ולשמוע מוזיקה של פעם הם גם יתחברו לערכים של פעם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן